מצודת דוד
ותראו. רצה לומר: אבל אתם כאשר ראיתם שבא עליכם מלחמה, אמרתם לי לא נהיה כאבותינו אשר היה השופט יוצא לפניהם במלחמה, כי אם מלך ימלוך עלינו והוא ילחום מלחמתנו:
אברבנאל
ותראו כי נחש מלך עמון וגומר. הנה המאמר הזה אצלי הוא תוכחה אחרת, ורצה לומר שהאנשים מטבעם יוסיפו לחטוא אבל בבוא עליהם צרה וצוקה ישובו ובקשו את ה', כמו שאמר (תהלים פ"ו ז') ביום צרתי אקראך וגו', וישראל לא היו כן כי עם היות שראוי שאחרי ששאלו מלך מיד בא נחש מלך בני עמון עליהם (והיה זה להם עונש בקשתם) הנה הם לא חזרו בתשובה ולא נתחרטו מכל אשר שאלו, אבל גם אחרי העונש וההתראה ההיא שעשה השם יתברך בהם בביאת נחש מלך בני עמון לנקר עיניהם הוסיפו לחטוא, ואמרו לשמואל לא כי מלך ימלוך עלינו, וענין אמרו לא כי מלך וגו', יורה שהוא ענין ההפצר, רוצה לומר אף על פי שיבא נחש וכל האויבים שבעולם לא נחזור מזה כי אם שימלוך מלך עלינו, וכל זה בהיות האל יתברך הוא מלככם ושלא הייתם צריכים למלך אחר, והותרה בזה השאלה החמישית: